<h1>סמ"ג לאוין סימן ק"ע</h1>
<h2>דף צד.</h2>
אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתן, אפילו דעתו של גוי (חולין צ"ד א'), ואחד גוים ואחד ישראלים שוים בדבר זה, ואם היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח, ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור (רמב"ם מכירה פי"ח הל' א' ע"ש). שנינו בפרק הזהב (ב"מ ס' א') ביין התירו לערב קשה ברך בין הגתות בלבד מפני שמשביחו ואם היה טעמו ניכר, תניא (שם) רבי אחא אומר, מותר לערב בכל מקום שכל דבר שניכר טעמו הלוקח מרגיש אותו לפיכך מותר לו לערב אותו (שם הל' ה' ע"ש). אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו כל שהו[א] ואפילו שמרים של אמש בשמרים של יום אסור, אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו (שם הל' ח'). יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות ברורים ומנוקים מכל דבר ושיהיו היינות והשמנים צלולים ולא ימכרו שמרים כלל, ויש מקומות שנהגו אפילו היו בהן מחצה שמרים או שהיה בפירות מחצה עפר או תבן או מין אחר ימכור כמות שהוא (שם הל' י"ג), והכל בזה (כיוצא בזה) כמנהג המדינה (ע"פ הל' י"ב שם) לפיכך אמרינן בירושלמי דכלאים (פ"ב ה"א) ובפרק בתרא דביצה (ל"ח ב') בגמרא שלנו ובפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ג ב') הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו נותן לו דמי חטין כשיעור צרור שבירר שאילו הניחו היה נמכר במדת החטין ואם תאמר יחזירנו הרי אמרו אסור לערב כל שהו (רמב"ם שם ה"ג).
